בקינה הראשונה בנוסח המסורה שבידינו מופיעה האות פ' לאחר האות ע', ויש שתלו בשל כך שפרק א' חובר על ידי מחבר אחר (שרירא, עמ' 199, ואחרים) אולם ביריעה המכילה את פרק א' שנמצאה בקומראן (4Q111), המתוארכת למאה הראשונה לספירה, מופיעה האות פ' (עמודה 3 שורות 7–8) לפני האות ע' (עמודה 3 שורות 9–10) (ראו: Cross, Frank Moore, Studies in the structure of Hebrew verse : the prosody of Lamentations 1:1-22, The Word of the Lord Shall Go Forth, 1983, עמ' 148). יצוין גם, כי בנוסח כתב יד קודקס סינאיטיקוס היווני (זמין לצפייה כאן) מופיע בפרקים א-ב המופיעים בקודקס הסדר הרגיל, ע' קודמת לפ'. (שאר הפרקים לא שרדו בקודקס זה, וסביר להניח שגם שם נשמר הסדר הרגיל).
daat.ac.il
”'ויקונן ירמיהו על יאשיהו' היכן פירושו של דבר? 'רוח אפינו משיח ה' [...]' (איכה ד', כ')” (תוספתא, מסכת תענית, ב,י) וברוח זו נדרש בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ב, עמוד ב': ”כי הוה ניחא נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן אמר שמא ח"ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה. גחין, ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה, אמר (איכה א') 'צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי'. פתח עליה ההיא שעתא: 'רוח אפינו משיח ה (איכה ד', כ')”) ומדרש איכה רבתי א', נ"ג
וכך דורשים חז"ל בתלמוד הבבלי: "'וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח [...]' (ירמיהו, ל"ו, כ"ג). מאי "שלש דלתות וארבעה"? אמרו ליה ליהויקים: כתב ירמיה ספר קינות. אמר להו: מה כתיב ביה? [...] אמר להו: מאן אמרה? (ענו לו) 'כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ'. מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו, עמוד א'). בנוסף, מדרש איכה רבתי ג,א דורש את הנאמר בהמשך הפרק (ירמיהו, ל"ו, ל"ב) "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה.", כרומזים לקינה השלישית המכילה את מניין הפסוקים של שלוש הקינות האלפביתיות האחרות (א,ב,ד) (66 פסוקים בסך הכל, כנגד שלושה פרקים המכילים כל אחת 22 פסוקים).
ellopos.net
נוסח המקור היווני: ΚΑΙ ἐγένετο μετὰ τὸ αἰχμαλωσθῆναι τὸν ᾿Ισραήλ, καὶ ῾Ιερουσαλὴμ ἐρημωθῆναι, ἐκάθισεν ῾Ιερεμίας κλαίων, καὶ ἐθρήνησε τὸν θρῆνον τοῦτον ἐπὶ ῾Ιερουσαλὴμ καὶ εἶπε· (ΘΡΗΝΟΙ ΙΕΡΕΜΙΟΥ)
ראו כאן לקטעי כתבי יד ממגילת איכה באוסף קיימברידג', למשל.
google.com
בקינה הראשונה בנוסח המסורה שבידינו מופיעה האות פ' לאחר האות ע', ויש שתלו בשל כך שפרק א' חובר על ידי מחבר אחר (שרירא, עמ' 199, ואחרים) אולם ביריעה המכילה את פרק א' שנמצאה בקומראן (4Q111), המתוארכת למאה הראשונה לספירה, מופיעה האות פ' (עמודה 3 שורות 7–8) לפני האות ע' (עמודה 3 שורות 9–10) (ראו: Cross, Frank Moore, Studies in the structure of Hebrew verse : the prosody of Lamentations 1:1-22, The Word of the Lord Shall Go Forth, 1983, עמ' 148). יצוין גם, כי בנוסח כתב יד קודקס סינאיטיקוס היווני (זמין לצפייה כאן) מופיע בפרקים א-ב המופיעים בקודקס הסדר הרגיל, ע' קודמת לפ'. (שאר הפרקים לא שרדו בקודקס זה, וסביר להניח שגם שם נשמר הסדר הרגיל).
נוסח המקור הלטיני: Et factum est, postquam in captivitatem redactus est Israel, et Ierusalem deserta est, sedit Ieremias propheta flens, et planxit lamentatione hac in Ierusalem, et amaro animo suspirans, et eiulans dixit. (Lamentationes Prologus)
snunit.k12.il
kodesh.snunit.k12.il
בקודקסים מהמאה ה-10–11 לספירה הוא מכונה עדיין "קינות", כך גם בספרות חז"ל והגאונים. אף הרמב"ם (1138–1204) מכנה זאת עדיין "קינות" ("ועליו הוא אומר בקינות (איכה ב,ח) 'ויאבל חיל וחומה'", משנה תורה, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, ה,ב(ג)).
כך למשל הרמב"ם (1138–1204): "הוא שירמיהו אומר (איכה ג,לח) 'מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב'" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, ה,ג).
”'ויקונן ירמיהו על יאשיהו' היכן פירושו של דבר? 'רוח אפינו משיח ה' [...]' (איכה ד', כ')” (תוספתא, מסכת תענית, ב,י) וברוח זו נדרש בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ב, עמוד ב': ”כי הוה ניחא נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן אמר שמא ח"ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה. גחין, ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה, אמר (איכה א') 'צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי'. פתח עליה ההיא שעתא: 'רוח אפינו משיח ה (איכה ד', כ')”) ומדרש איכה רבתי א', נ"ג
חז"ל כינו זאת "אלף בית (של איכה)". ("אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת", תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ד, עמוד ב', "רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד [...]" תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, עט,א (פרק טז הלכה א))
נוסח המקור הארמי: "אמר ירמיהו נביא וכהנא רבא: איכדין יתגזר על ירושלם ועל עמהא לאתדנא בתירוכין, ולמספד עלויהון 'איכה'" (תרגום חופשי: "אמר ירמיהו הנביא והכהן הגדול: איכה נגזר על ירושלים ועל עמה לדון בגירושין ולהספיד עליהם 'איכה' "). (תרגום איכה, א,א).
”'ויקונן ירמיהו על יאשיהו' היכן פירושו של דבר? 'רוח אפינו משיח ה' [...]' (איכה ד', כ')” (תוספתא, מסכת תענית, ב,י) וברוח זו נדרש בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ב, עמוד ב': ”כי הוה ניחא נפשיה חזא ירמיהו שפוותיה דקא מרחשן אמר שמא ח"ו מילתא דלא מהגנא אמר אגב צעריה. גחין, ושמעיה דקא מצדיק עליה דינא אנפשיה, אמר (איכה א') 'צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי'. פתח עליה ההיא שעתא: 'רוח אפינו משיח ה (איכה ד', כ')”) ומדרש איכה רבתי א', נ"ג
וכך דורשים חז"ל בתלמוד הבבלי: "'וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה, יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח [...]' (ירמיהו, ל"ו, כ"ג). מאי "שלש דלתות וארבעה"? אמרו ליה ליהויקים: כתב ירמיה ספר קינות. אמר להו: מה כתיב ביה? [...] אמר להו: מאן אמרה? (ענו לו) 'כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ'. מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש" (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו, עמוד א'). בנוסף, מדרש איכה רבתי ג,א דורש את הנאמר בהמשך הפרק (ירמיהו, ל"ו, ל"ב) "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה.", כרומזים לקינה השלישית המכילה את מניין הפסוקים של שלוש הקינות האלפביתיות האחרות (א,ב,ד) (66 פסוקים בסך הכל, כנגד שלושה פרקים המכילים כל אחת 22 פסוקים).
”ואיננה המגלה הנשרפת על יד יהויקים, כי לא נמצא שני דברי השם אשר הם בספר ירמיה חקוקים. וכן כתוב: "קח לך מגלת ספר, וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך, על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים". ועוד כתוב: "מדוע כתבת עליה לאמר: בא יבא מלך בבל ותשחית את הארץ הזאת". ואין במגילת ספר איכה זכר בבל ולא מלכה.” (האבן עזרא בהקדמתו לספר איכה)
חז"ל כינו זאת "אלף בית (של איכה)". ("אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת", תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ד, עמוד ב', "רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד [...]" תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, עט,א (פרק טז הלכה א))