לדעת אבינרי, "'קומזיץ' – שִחק לו מזלו. מפני שראשיתו נראית כמלה עברית: קום...". לדבריו, לא היה קִבוץ שבו הרציתי ולא נשאלתי על שם עברי ל'קומזיץ'. ביגור הציעו השומעים כרה שבמקרא. בתלמוד יש לעניין זה מלה זרה 'טוזיג', ורש"י מפרש: 'משתה של מריעות שעושים הנערים זה עם זה', אך משהוצאתי מפי מלת 'טוזיג' פרצו החברים בצחוק אדיר" (יצחק אבינרי, "שבנא", יד הלשון: אוצר לשוני בסדר אלף-בית של הנושאים, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ד, עמ' 539). שם הציע אבינרי לייחד למשמעות זו את המילה "שבנא" – שם פרטי המופיע במקרא (גם בצורה "שבנה"); אך כאמור, הצעה זו לא התקבלה. ראו גם הנ"ל, "קומזיץ", בספרו כך בתנ"ך: אוצר מלים ובִטויים נשכחים הראויים לשוב לתחיה בלשוננו, ירושלים: קריית ספר, תשל"ח, עמ' 98. בשיר "שיא הכיף" שכתב חיים חפר ב-1944, נזכרות המילים "קומזיץ" ו"כרה" זו לצד זו; ראו מילות השיר "שיא הכיף" והאזנה לו, באתר זמרשת.
