יוסף עופר, "כתר ארם צובא – תולדות כתב היד וסמכותו", בתוך: (מרדכי גלצר (עורך), כתר ירושלים - תנ"ך האוניברסיטה העברית: הארות לנוסח ולמלאכת הספר, ירושלים תשס"א,עמ' *28-*29. עמדת תומכי השימוש בכתר מובאת אצל: הרב דוד יצחקי, אור ישראל, חוברת ט, עמ' קסב; זכור לאברהם, שנת תשנ"ג, עמ' תלא; שערי הוראה, חוברת ג, עמ' ריד ואילך; וכן בספרו אשרינו. עמדת המתנגדים: הרב צבי הירש גולדברג, מסורתנו, ירושלים תשס"ג.
בכתר ארם צובא כתובה שירת האזינו ב־67 שורות, לעומת 70 שורות שבהן נכתבת השירה בספרי התורה האשכנזים והספרדיים. קאסוטו הכיר את הנוסח השגוי של משנה תורה לרמב"ם, לפיו שירת האזינו נכתבת ב־70 שיטות (שורות), וכך הסיק מיד כי "הספר הידוע שבמצרים" עליו הסתמך הרמב"ם אינו כתר ארם צובא. אולם, בכתבי היד העתיקים של משנה תורה שהגיעו מתימן, נמצא עותק בחתימת ידו של הרמב"ם עצמו, ובו הנוסח המקורי שכתב הרמב"ם, ולפיו שירת האזינו נכתבת ב־67 שורות, כפי שנכתבים ספרי התורה במסורת יהודי תימן. (כתב יד זה גם הכיל סימני מחיקה וניסיון תיקון מאוחר למספר זה) ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח', הלכה ד'.