כך דעתם של לואיס פינקלשטיין וחוקרים נוספים, במחקרים המצוטטים אצל יוסף היינימן, "סדרי־הברכות הקדומים לראש השנה ולתעניות", תרביץ מה [ג–ד] (ניסן תשל"ו), עמ' 258–260. גם היינימן עצמו סבר כך בתחילה, כפי שכתב במאמרו "מלכויות, זכרונות ושופרות", מעיינות ט, ימים נוראים ב', בעריכת חיים חמיאל, ירושלים: תשכ"ח, עמ' 547, באתר היברובוקס.
לפי מנהג אשכנז המערבי, נוהגים שבחזרת הש"ץ של יום השני (יום הראשון כשחל בשבת), אומרים סדר שונה של הפסוקים כדי לתאם יותר טוב לפיוטים. עיין דניאל גולדשמידט, מחזור לימים הנוראים, ירושלים תש"ל, חלק א (ראש השנה), עמ' מד (בהקדמה) ואילך.
לדעת הרא"ש (במסכת ראש השנה פרק ד' סימן ג') כל תקיעה היא בשופר, והזכרת החצוצרה לא גרעה. ולדעת הראבי"ה (שהובאה שם) טעם הדבר משום שכבר יש ארבעה פסוקים בכתובים כך שיש עשרה גם בלי פסוק זה ואין מניעה לסיים בפסוקי נביאים. בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקצ"א נפסק כדעה שזה נחשב שופר, והזכיר את הסברי הרא"ש והר"ן לעניין.
