פירוש הרשב"ם על תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ז, עמוד א', בפסקה אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן, וכך גם מסביר ה"מחנה אפרים", הלכות מלווה ולוה, הלכות גביית חוב, סימן א (הוא תולה הסבר זה במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן, וטוען כי זוהי גישת הרמב"ם); ה"קצות החושן" מציע סברה הפוכה, לפיה מדאורייתא שעבוד חל מעצמו גם על נכסים שעוד לא ברשות החייב, מכיוון שמדובר בחיוב שחל על הגוף ולא על החפץ, ומכיוון שכך כל חפץ שיהפוך לשייך לחייב, מיידית יהיה משועבד, אלא שתקנת חכמים היא שכדי להחיל את השעבוד על חפצים שאינם ברשות החייב, יש לכתוב זאת במפורש. אך הוא דוחה אפשרות זו מכמה סיבות, ומסיק כי אכן מדובר בתקנת חכמים - כדברי הרשב"ם (קצות החושן, סימן קיב, א).