על פי הפסוק במגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ו' "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש". ורומז לשיר השירים רבה, פרשה א', פסקה ו': "אמר רבי יצחק: מעשה בקרתנית אחת שהיה לו שפחה כושית, שירדה למלאת מן העין, היא וחברתה. אמרה לחברתה: חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה. אמרה לה: למה? - בשביל שראה ידיה מפוחמות! אמרה לה: אי שוטה שבעולם, ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רוצה לגרשה?! את שכולך מפוחמת, ושחורה ממעי אמך כל ימיך, על אחת כמה וכמה!" שמסביר בו המהר"ל (בספר נצח ישראל פרק י"א) שהחטא הוא חיצוני לעם ישראל, שטבעם הוא טהור ורחוק מחטא.