גנריק (היינריך) מאברקייביץ' לודוויג (1893–1973) היה מהנדס אזרחי עם פעילויות צדדיות בפילוסופיה, בלשנות, "מדעי הנסתר" ותיאוריות של אמנות אוונגרד. לודוויג היה מנהל המכון האדריכלי של מוסקבה (אנ') מאז 1928 ונעצר ב-1938. הוא התקדם במהירות בתוך מערכת הגולאג כמנהל בנייה, רק כדי להיות מורשע שוב, ואז השיג עוד תפקיד ניהולי. הוא שרד שני עשורים של מאסר ובסופו של דבר חזר ללמד במכללת סטרוגנוב (אנ').[53]
שני שותפים חוקיים נוספים, ג'ורג'י קראסין וסרגיי מרקורוב (אנ'), היו אחראים להנדסה ולפיסול, בהתאמה. ככאלו הם לא היו מעורבים בתכנון אדריכלי.[116]
הספרות הפופולרית נפלה לרוב מאחורי השינויים בעיצוב. לדוגמה, בספטמבר 1952 טכניקה מולודז'י (אנ') עדיין פרסמה את הגרסה המינימלית של 320 מטרים, שנראית קומפקטית להפליא בהשוואה ל"אחיות" שכבר נבנו.[200]
בשנת 1933, הרבה לאחר סיום התחרות, אלכסיי שצ'וסב וגריגורי ברקין (רו') פרסמו באופן עצמאי ביקורות על הטיוטות. שני המחברים (אדריכלים מודרניסטים מצליחים בפני עצמם) העריצו את הצעת קורבוזיה,[65] אם כי ה"קורבוסיאניזם" הוכרז כבלתי רצוי.[59]
אף על פי כן, הרעיון של הארמון כמרכז המערך נמשך. האדריכל הראשי של מוסקבה אלכסנדר ולאסוב (רו') המשיך לקדם את הרעיון עד ספטמבר 1952.[197]
בשנת 1956, האקדמיה לאדריכלות אורגנה מחדש לאקדמיה לבנייה ואדריכלות, עם דגש על טכנולוגיה ולא אמנות. ב-1963 פורקה כליל האקדמיה המתוקנת. שום דבר לא הופיע במקומה עד להקמת האקדמיה הרוסית לאדריכלות ומדעי הבנייה (רו') בשנת 1989.
worldcat.org
Kavtaradze, Sergey (2005). "Московскому метро 70 лет" [70 years of Moscow Metro]. World Art Музей (in Russian). 14. ISSN1726-3050.
