ייבין הסתמך בין היתר ספרות ענפה של התנאים מתקופת המרד בנושא טהרות ועבודת המקדש, על תיעוד "מלכות בן כוזיבא שנתיים וחצי" בתלמוד (בבלי וירושלמי, סנהדרין, פרק חלק) וכן אזכורים על עדות רבי עקיבא בעניין אירועי המקדש. בספרות הרבנית נטו להסביר זאת בכך שרבי עקיבא היה זקן מופלג בעת מרד בר כוכבא והיה נער בסוף ימי בית שני, אף שהיה 'עם הארץ' בתקופה זו - ואין זה מסביר את עדותו על פרטי ההלכות. (ספרי, וזאת הברכה, פרשה שנ"ז, ור' מאמר בירור תקופת חייו של רבי עקיבא)
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד ב': "אמר להו לרבנן אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין. נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו" (=אמר להם לחכמים, אני משיח. אמרו לו, במשיח כתוב שמריח (ברוח הקודש) ודן, נראה אנחנו אם אתה מריח ודן. כיוון שראוהו שאינו מריח ודן ״הרגוהו״). יש המפרשים 'קטלוהו' שהרגוהו ממש. יש המפרשים לא במובן של הריגה ממשית, אלא במובן המקובל היום של קטילה, יחס של בוז וזלזול, למי שמתהדר להשתמש בתואר של המשיח ואינו כזה. ויש המפרשים כי שנהרג בידי הרומאים (הרדב"ז)