כך פסק השולחן ערוך לגבי כל ברכות הראייה: "וּבֵין בְּרָכָה זוֹ וּבֵין שְׁאָר בִּרְכוֹת הָרְאִיָּה הֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר בְּרָכוֹת וְכֻלָּם בְּהַזְכָּרַת שֵׁם וּמַלְכוּת" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רי"ח, סעיף א'). וכך נפסק גם בתוספות (ברכות נד. ד"ה "הרואה"), ברא"ש (ברכות פ"ט סי' א), בתוספות רא"ש (ברכות נד. ד"ה "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו'"), ברמב"ם (הלכות ברכות פרק י' הלכה ט') ספציפית לגבי ברכת הנסים, אצל רבנו יונה (ברכות מג. בדפי הרי"ף סוד"ה "אמרי"), במרדכי (ברכות סי' רח), באבודרהם (שער שמיני בהלכות ברכות) ועוד.
הפוסקים מתבססים על התלמוד הירושלמי על המשנה, שקובע: "רַבִּי זְעֵירָא וְרַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַב: כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מַלְכוּת - אֵינָהּ בְּרָכָה..." (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א). מכאן מוכח שאף בִּרכות הראייה מצריכות שם ומלכות. הדעה החולקת היא דעת הראב"ד שפסק: "...וְכֵן בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁבַּמִּשְׁנָה אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהֵם רְשׁוּת וְלֹא חוֹבָה... תֵּדַע דְּהָא אֵין בָּהֶם לֹא הַזְכָּרָה וְלֹא מַלְכוּת, וּמִי שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַזְכָּרָה וּמַלְכוּת לֹא נִרְאוּ דְּבָרָיו. וּכְלָל הַדָּבָר: כָּל בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה וְהִיא נֶעְקֶרֶת לִפְרָקִים אֵינָהּ טְעוּנָה הַזְכָּרָה..." (השגות הראב"ד ברכות מד. בדפי הרי"ף סע' ב]). וכמו הראב"ד פסק גם המאירי (ברכות נד. ד"ה "אמר המאירי") בהסתייגויות מסוימות. ומכל מקום, ההלכה היא שברכת הנסים נאמרת בשם ובמלכות. ראו גם: ברכות הראייה.
כך פסק השולחן ערוך לגבי כל ברכות הראייה: "כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵינָם אֶלָּא כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָם מִשְּׁלֹשִׁים לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאָז הֵם חוֹבָה כְּמוֹ בַּפַּעַם רִאשׁוֹנָה" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רי"ח, סעיף ג'). וכך נפסק גם בתוספות (ברכות נד. ד"ה "הרואה"), ברא"ש (ברכות פ"ט סי' א), בתוספות רא"ש (נד. ד"ה "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו'"), במרדכי (ברכות סי' ריח), באבודרהם (שער שמיני בהלכות ברכות) ועוד. הפוסקים מתבססים על הגמרא המפרשת את הפרקים שקובע ר' יהודה לראיית הים הגדול כפרק זמן של שלושים יום, וכן על הירושלמי שקובע שקריעה על בית המקדש נעשית אחת לשלושים יום. ההלכה היא בניגוד לפסיקת הראב"ד כפי שפסק לעיל. מלשונו של הראב"ד משמע שאין חיוב כלל בברכות הראייה, ולפיכך אינו חייב לברך אותן אף פעם. אמנם, הראשונים המצטטים את הראב"ד משנים בגרסתו. כך למשל כותב הרשב"א: "וְדַוְקָא פַּעַם רִאשׁוֹנָה חוֹבָה, מִכָּאן ואֵילַך רְשׁוּת, וְכָךְ כָּתַב הראב"ד ז"ל" (רשב"א ברכות נד. ד"ה "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה"). כך גם ציטטו הריטב"א (ברכות נד. ד"ה "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו'"), הטור (סי' ריח), השיטה מקובצת (ברכות נד. ד"ה "הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו'") ועוד. מלשון זו משמע שישנו חיוב בברכות הראייה, אמנם הוא חד-פעמי ומכאן ואילך זו רשות בלבד. מכל מקום, ההלכה היא שאדם מתחייב בברכת הנסים מחויבת פעם בשלושים יום. ראו גם: ברכות הראייה.
