תורת מנחם חלק כ"ט עמוד 40 ואילך. יש לציין שמנהג זה אצל חב"ד בארץ ישראל הונהג רק בתקופה הרבי האחרון, ואילו החסידים של הצמח צדק שהגיעו במאה ה-19 נשאו כפים בכל יום כמו שאר היהודים בא"י.
באמסטרדם נהגו בעבר לברך רק בחגים כמו יתר הקהילות הספרדיות של מערב אירופה. מקור המנהג לברך בכל שבת באמסטרדם הוא בהנהגות שהתקבלו בקהילה בימי התנועה השבתאית ובהשפעתה. לאחר נפילתה רצו חכמים כר' יעקב ששפורטש להחזיר את המנהג לברך רק בחגים - אך למעשה הושאר המנהג לברך בשבתות. ראו אהל יעקב סי' סח.
בג'רבה, לא נשאו כפים ביום חול, אבל נהגו לישא כפים במוסף של שבת ויום טוב, וכן בכל יום שרואים פרשת ברכת כהנים, כולל יום הראשון של חנוכה ושל ראש חודש ניסן (בגלל שקוראים את פרשת ברכת כהנים כחלק מאמירת הנשיא ביום זה), בראש השנה בשחרית ובמוסף, וביום כיפור בשחרית, מוסף ונעילה. ראו משה הכהן, ספר ברית כהונה, ג'רבא תש"א, אורח חיים ח"א, דף מט ע"א.
יש שינויי מנהגים אם לומר 'או"א ברכנו בברכה' בבית האבל, ראו גשר החיים, חלק א, עמ' קנט.
shearithisrael.org
וברוב הקהילות נהגו שאפילו בחגים נושאים כפים רק בתפילת מוסף, כמו שכתב הרמ"א באו"ח קכח:מד. אולם, בקצת קהילות מערב אירופה כגון פפד"מ, נהגו לישא כפים גם בשחרית בכל החגים, וכן בנעילה ביום כיפור, וכן נוהגים עד היום בקהל עדת ישורון בניו יורק, ראו מנהגי ישורון, נוא יארק תרמ"ח, עמ' 11 (אנגלית). וכן אצל בית כנסת הפורטוגזים בניו יורק, נוהגים לישא כפים רק בשחרית של ימים טובים.
ומכל מקום, פוסק הרמ"א (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ט, סעיף ב') שאומרים 'או"א ברכנו בברכה' במנחה של יום כיפור, כיוון שאם עלה אין מורידים אותו, וכן נוהגים בקהילות האשכנזים גם בשאר תעניות אם מתפללים מנחה בעוד היום גדול.
