עמדתה הרשמית של מדינת ישראל לעניין ההפקעות (לרבות השטח הכולל את גבעת המבתר) פורטה באיגרת ששלחה המדינה למזכ"ל האו"ם, משנת 6 במרץ 1968 (S/8439; A/7064). בין היתר, נאמר שם כי: "תוכניות הבנייה בירושלים נועדו לרווחת כל תושבי העיר, יהודים, ערבים ונוצרים כאחד, והשיכונים מיועדים לבני כל הדתות... שני שלישים מהאדמות שהופקעו לבנייה הם רכוש ציבורי או בבעלות יהודית... רק שליש מהקרקעות שהופקעו היו בבעלות ערבים, אך הן אדמות בלתי מיושבות ושום ערבי לא נושל מביתו... הקרקעות שהופקעו לא היו רכוש כנסייתי או בבעלות הווקף המוסלמי... כל מי שאדמתו הופקעה קיבל פיצוי הוגן." המידע המפורט אצל: שמואל ברקוביץ, מלחמות המקומות הקדושים - המאבק על ירושלים והמקומות הקדושים בישראל, יהודה, שומרון וחבל עזה, הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, הד ארצי הוצאה לאור, תש"ס-2000, ("הבנייה בירושלים וסביבתה"), עמ' 63–64; ("רכישת קרקעות ומבנים והתיישבות יהודית במזרח העיר") עמ' 177 .
