תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב, עמוד ב' ובתוספות שם. וז"ל הערוך: "ובפ"ק דקידושין (כב ב) בגמרא: והנרצע נקנה ברציעה. רבי יוחנן בן זכאי היה דורש מקרא הזה כמין הומר, מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף, אמר הקב"ה אוזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כה נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם. [ורבי שמעון בן רבי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם]. פירש תשובת רב סעדיה: יש גורסין חומר, ומפרשים להחמיר עליו, אבל אנו גורסין הומר בה', ופירושו כמין מעשה, שכן קורין המעשה בלשון ארמית איהמרא, וכי יפגשו זה את זה אומר לחברו: מאי אהמרך, כלומר מאי אגהרך ומאי טיבך ומה מעשיך. וכן מפורש לעניין סוטה [תניא אמר להן רבן גמליאל לחכמים: סופרים הניחו לי ואדרשנה כמין חומר, היא עשתה מעשה בהמה, לכך קרבנה מאכל בהמה, והיינו] כשם שמעשיה מעשה בהמה. וכן מפורש לעניין נרצע בין בעבור אזנו בין בעבור דלת ומזוזה, וכן כיוצא בהם על שם המעשה שלהן".
