תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א', הלכה ג'; וראו בהקשר שם, שמדובר על שמירת טהרה במובן זה הנדון כאן, על אף שבספרי המוסר (כמו "מסילת ישרים" לרמח"ל) ניתנה ל"טהרה" כאן משמעות אחרת.
במשנה, מסכת טהרות, פרק י', משנה ג' נאמר, שאדם השוכר פועלים עמי הארץ לצורך מלאכה הדורשת טהרה (כגון בציר ענבים) מבקש מהם לטבול במקווה ולהיטהר. מכאן שעמי הארץ לא נחשבו כזבים, שצריכים מים חיים, ואף לא כטמאי מתים, הטעונים הזאה, והטומאה שיוחסה להם היא כזו שניתן להיטהר ממנה בו ביום.
