אוריגינס, הירונימוס (בהקדמתו לספרי מלכויות, ראו תרגום לאנגלית) ואסוביוס מעידים על תופעה זו. במאה העשרים התגלו מגילות ופפירוסים כאלו במחקר הארכאולוגי במגילות קומראן, מדבר יהודה ובמקומות נוספים
ספר דברים, פרק ו', פסוק ד'. להלן פירוש הרשב"ם לפסוק:
ה' אלקינו: ה' הוא לבדו אלקינו ואין לנו אלוה אחר עמו, וכן בדברי הימים ואנחנו ה' אלקינו ולא עזבנוהו כלומר עמכם עגלי זהב אבל אנו ה' הוא אלקינו ולא עזבנו אותו כבית ירבעם:
ה' אחד: לו לבדו נעבוד ולא נצרף עמו אלוה אחר אפילו לקסום קסמים כמו שפירשתי למעלה:
ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ג'. להלן פירוש המלבי"ם על הפסוק:
השאלות (ג) היל"ל הסירו את אלהי הנכר ועשתרות מתוכם, וגם שהעשתרות הם בכלל אלהי הנכר:
"ויאמר". ואז התעורר שמואל להשיבם בתשובה: "אם בכל לבבכם". ר"ל כי מתנאי התשובה הגמורה הוא המירוק והזיכוך, ר"ל שישובו ויתחרטו ויעזבו מעשים הקודמים ושיעשו טוב ולא רע בעתיד. ושניהם צריך שיהיו במחשבה ובמעשה, ועז"א לעומת עזיבת הרע במחשבה "הסירו את אלהי הנכר מתוככם", ר"ל אשר במצפוני לבכם. ולעומת עזיבת החטא בפועל, הסירו "העשתרות". ונגד העבודה בעתיד, על עבודת המצפון אומר "והכינו לבבכם אל ה'", שלבכם יהיה מוכן אך לה', בל תתערב שם מחשבת זולתו. ונגד העבודה בפועל אמר "ועבדהו לבדו", בלא שיתוף, ובזה ירצכם "ויצל אתכם מיד פלשתים", המושלים בכם בסבת עונותיכם:
ספר מיכה, פרק ד', פסוק ה'. להלן פירוש רש"י לפסוק:
"ילכו איש בשם אלהיו" - ילכו לאבדון על שעבדו עכו"ם, כן תרגם יונתן (אֲרֵי כָל עַמְמַיָא יָהֲכוּן לַאֲבַדוֹן עַל דִי פְלָחוּ לְטַעֲוָתָא).