יהוצדק בן שריה הכהן חי בזמן חורבן הבית, ככתוב בדברי הימים: ”וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת ה' אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר.” (דברי הימים א' ה', מ"א). בשיר השירים רבה, פרשה ה' נאמר שהיה כהן גדול, אך יש אומרים שיהוצדק לא היה כהן גדול (המיוחס לרש"י דברי הימים א מא:ה. וריטב"א, מסכת יומא, דף ט', עמוד א' בשם רבנו תם). כדעה השנייה משתמע במלכים ב', כ"ה, י"ח, שם נאמר שעם החורבן נשבה "שריה כהן הראש", אבי יהוצדק, וקשה להניח שיהוצדק היה כהן גדול בחיי אביו.
נבואותיו הראשונות של חגי (א:א, ב:א, בחודש אלול ותשרי בשנת שתיים לדריווש) מופנות אל זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק. בפרק ב, כחודשיים אחר כך (כ"ד בכסלו), מופיעה הנבואה: ”שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר...” (ב:יא), לפיה שאל חגי את הכהנים שאלות בהלכות טומאה וטהרה, ולאור תשובתם אומר חגי: ”וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם – טָמֵא הוּא. וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה...” (שם:יד-טו). בו ביום נאמרה נבואה שמיועדת לזרובבל בלבד (חגי, ב', כ"א). מתבקש, אפוא, שהבקורת על "הכהנים" מכוונת בראש ובראשונה כלפי יהושע בן יהוצדק, ואפשר שסתמה הנבואה, מפני כבודו. נבואת זכריה, שנאמרה כעבור חודשיים בדיוק (כ"ד בשבט, זכריה, א', ז'), מבשרת את תיקון החטא שעליו התריע חגי. כך פירש בספר 'שערי היכל' על מסכת פסחים מערכה יב הערה 1
