זרח ורהפטיג, "תקנות הרבנות הראשית, מתוך "הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה", הוצאת "היכל שלמה" (תשס"ב), עמ' 85–131, פרק ו: תקנות תש"י, סעיף 2: נשואי בוסר.
לפי דעת הרוב שאומצה ב-2006 בידי הועדה להלכה (אנ') של היהדות הקונסרבטיבית, מושגי הטומאה והטהרה תקפים רק בזמן שבית המקדש קיים. למעשה, הוועדה לא ביטלה את איסור קיום היחסים עם אישה נידה, אך הציעה להחליף את המושג "טהרת המשפחה" המקובל ביהדות האורתודוקסית במושג "קדושת המשפחה".
בקונטרס "קדושת ישראל" מבוארים דברי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק מט: "הוא (אריסטו) מכנה בספריו את האנשים המעדיפים את המשגל ואכילת מאכלים טעימים בשם "הנבזים", ומאריך לגנות אותם וללעוג להם", ובהלכות דעות פרק ג הלכה ב וג'. כמו כן, הרמב"ן עצמו כתב בפירושן על ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק י': "ודע כי המשגל הוא דבר מרוחק ונמאס בתורה זולתי לקיום המין...".
רש"י, מסכת סנהדרין, דף נ"ח, עמוד ב'; "בביאה שלא כדרכה אין כאן דבק שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו". בפירוש הרוקח (על ספר בראשית, פרק ב', פסוק כ"ה) פירש פסוק זה: ”כי על ידי שנהנין זה מזה [בקירוב בשר] יאהבו זה את זה.”.
חובות הלבבות, שער הפרישות, פרק א. אף רבי יוסף קארו, בספרו שולחן ערוך כינה את יחסי אישות כ"עונג": "תשמיש המיטה מתענוגי שבת הוא", אורח חיים, סימן ר"פ.
תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ע"א, עמוד א': "בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן", על פי פירוש הראב"ד בשער הקדושה ועוד.
ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ה', ובבעל הטורים שם. האליה רבה (באורח חיים סימן ר"מ), מביא את דברי בעל הטורים להלכה. שו"ת בצל החכמה (חלק ד' סימן ע"ב), מציין עוד מפרשים (ראשונים ואחרונים) שהסבירו שמשמעות "ושמח את אשתו" היא מצוות עונה.
"ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמרה לו: רבי, ערכתי לו שולחן והפכו! אמר לה: בתי, תורה התירתך, ואני מה אעשה ליך?" תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ', עמוד ב'.
"ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר)". (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב', פירוש בעלי התוספות).
שברמב"ם כתוב "ומנשק בכל אבר שירצה" ולא מזכיר את האיסור לנשק את אבר המין של האשה וכן כתב בבית יוסף אבן העזר סימן כה (בסוף הסימן) ד"ה "ומ"ש דהא דאמר ר' יוחנן". ובלחם משנה על המשנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ה', הלכה ד'. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת סנהדרין, פרק ז', משנה ד', שאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי. לגבי בל תשקצו, כתב הרב נהוראי שמעונוב בספרו "במותר לו", שעל כגון זה נאמר "נפש היפה תאכלם" (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ד, עמוד ב'), כלומר, שמי שאינו נגעל מזה אין עליו איסור בל תשקצו.
שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"מ, סעיף ח'. לפי הגאון מווילנה בכל מקום שכתוב אימה ויראה הכוונה; אימה - יראת הרוממות מגודל רוממות המצווה, יראה - היא יראה מכישלון שמא לא יקיימן כנדרש ויחטא בהן ("שהכל ברא לכבודו", עמ' לז).
”ללמוד תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה. ואם אי אפשר לו בלא אשה, ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה.” ברייתא בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ט, עמוד ב'