למשל בהקשר של הכינוי החבור של מילת היחס "בין": המילה "בינינו" כוללת - בעברית מקראית - רק אותנו אך לא אותך/אתכם, בעוד שעל מנת שהיא תכלול גם אותך/אתכם - משתמשת העברית המקראית במילה "בינותינו": "תהי נא אָלָה [=שבועה] בינותינו - בינינו ובינך" (בספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק כ"ח), "ויענו בני ראובן ובני גד...נעשה נא לנו לבנות את המזבח...כי עד הוא בינינו וביניכם...ראו את תבנית מזבח ה'...כי עד הוא בינינו וביניכם...ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא בינותינו (ספר יהושע, פרק כ"ב). למעשה, זו תופעה עקבית במקרא, כפי שמוכח מעוד מופעים אופייניים של מילים אלה (למשל: בספר יהושע, פרק כ"ב, פסוק כ"ה; לעומת: ספר שופטים, פרק י"א, פסוק י')
