חיים מיליקובסקי, לדפוסי סדר עולם: אקדמות למהדורה מדעית של סדר עולם, א, עלי ספר יב תשמ"ו, עמודים 37–49, הערה 5; וראו גם כאן
biu.ac.il
faculty.biu.ac.il
מאיר בר–אילן,"אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמודים קכו–קלה, וראו גם מאיר בר-אילן, בשבח המחקר ובגנות האסכולה – על הספר: ורד נעם, מגילת תענית: הנוסחים – פשרם – תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד, בתוך: מועד:שנתון למדעי היהדות טז (תשס"ו), עמודים 126–127
כך למשל הציעו: נתן דוד רבינוביץ, בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים מה–מו; יהודה לייב מקאשרטין, מגילת תענית עם פירוש תוספות חדשים, דפוס דיהרנפורט תק"ע דף טז עמוד ב, בדיבור המתחיל "ומי כתב"
ראו השוואת נוסחי הסכוליון והבדליהם במאמרה של ורד נעם, "לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית", תרביץ סב (תשנ"ג) עמודים 64–66 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
ורד נעם, לנוסחיו של הסכוליון למגילת תענית, תרביץ סב (תשנ"ג), עמוד 67, וראו דוגמות לכך בהמשך המאמר, בעמודים 68–83 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
יואב רוזנטל, דף חדש של מגילת תענית וביאורה, תרביץ עז ג–ד (תשס"ח), עמוד 357.(המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה) שמא יהודה פרידמן, שני ענייני חנוכה בסכוליון של מגילת תענית, ציון עא (תשס"ו) עמוד 5 (וראו בהערה 4)(המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה). מנחם קיסטרעל הסכוליה למגילת תענית, תרביץ עד ג (תשסה) עמודים 451–453 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
nli.org.il
rosetta.nli.org.il
הציטוט מתוך: בער ראטנער, מקדמוניות היהודים, בתוך:לאון רבינוביץ (עורך), מאסף: פרקי דברי היימים ואמרי מדע, סנט פטרבורג תרס"ב, עמוד 91; וכדבריו כתב יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון א, עמודים קטו - 230
בכתבי יד אוקספורד וקיימברידג' הנוסח "איתותב", ובעברית "הושב". וראו דברי יוסף דרנבורג, (משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון א, עמוד קטז הערה 3) שמסביר שהושב משמעו שהיה בעבר משהוא (במקרה הזה – חג השבועות על פי שיטת הפרושים) ואז הוא הוזז (חג השבועות על פי הצדוקים) ואז הוא הושב.
יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמוד טז; בן ציון לוריא עמוד 117–118; יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ירושלים:אחיאסף תש"י, כרך ג, עמוד 62, שהציע זאת כ"אפשר"
יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמוד לה; חיים דב מנטל, מגילת תענית והכיתות, בתוך: מחקרים בתולדות עם־ישראל וארץ־ישראל לזכר צבי אבנרי (חיפה תש"ל), עמוד 65; אברהם גייגר, המקרא ותרגומיו, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ט, עמוד 89; ורד נעם, מגילת תענית, עמוד 253
יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמודים 26– יד (וראו שם שבעקבות הגהת נוסח המגילה הוא מסביר שמדובר בבמות לעבודה זרה שנבנו במקדש); בן ציון לוריא עמודים 158–160 (וראו שם שלדעתו לא מדובר בחצר בית המקדש, אלא בחצר אחרת בירושלים אליה הוכנסה עבודה זרה); המפל עמוד 168
יוסף דרנבורג, (משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, עמוד כו; זאב יעבץ, תולדות ישראל, ירושלים - תל אביב: אחיעבר תרצ"ו, עמוד 197, באתר היברובוקס
ראו למשל את דחייתו של נתן דוד רבינוביץ להצעתו של גרץ בספר בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים לה–מו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); וראו את דברי יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון י, עמודים 246 – קכד, ואת דברי ורד נעם, מבואות, עמוד 192
ראו למשל את דחייתו של נתן דוד רבינוביץ להצעתו של גרץ בספר בינו שנות דור ודור, פלדהיים ירושלים תשמ"ה, עמודים לה–מו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); וראו את דברי יוסף דרנבורג, משא ארץ ישראל, סנטפטרבורג תרנ"ו, ציון י, עמודים 246 – קכד, ואת דברי ורד נעם, מבואות, עמוד 192
מאיר בר–אילן,"אופייה ומקורה של מגילת תענית", סיני צח, עמודים קכו–קלה, וראו גם מאיר בר-אילן, בשבח המחקר ובגנות האסכולה – על הספר: ורד נעם, מגילת תענית: הנוסחים – פשרם – תולדותיהם, בצירוף מהדורה ביקורתית ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ד, בתוך: מועד:שנתון למדעי היהדות טז (תשס"ו), עמודים 126–127
במגילה מצוינים שלושה ימים כימים בהם נבנתה חומת ירושלים. אחד מהם כנראה מציין את בניית החומה על ידי נחמיה.[4] בנוסח הכלאיים של הסכוליון מזוהה בניית החומה של נחמיה עם ד באלול, אולם ראו אצל ורד נעם[5] דיון בשאלה מתי בדיוק מזהה הסכוליון את בניית חומת נחמיה, וראו גם בהמשך
זהו התרגום על פי ההסבר שמקובל של המועד, של ביטול מיסי הכתר. המקבלים את פירוש הסכוליון למועד כביטול העטרות בימי היוונים מתרגמים את המילה כ"כתר", או "עטרה"
בכל יחידות הסכוליון המופיעות בגמרא (מלבד ביאור על י"ד בסיוון, המופיע ברמז במסכת מגילה, דף ו', עמוד א', שורד נעם סוברת שהוא מסורת ישראלית שהגיעה לבבלי,[165] וי"ב באדר שלא נכלל בסכוליון פרמה שיש בידינו) מסורות הביאור זהות בין הבבלי לסכוליון פרמה.[166]
