קביעה זו לא חודשה על ידו, ויש לה בסיס רחב בספרות חז"ל; כך לדוגמה נקבע במסכת סופרים כי עיבור השנה הוא בסמכותה של "חבורתא קדישתא די בארעא דישראל" (=ארץ ישראל); ביטוי קיצוני לזה ניתן למצוא בפרקי דרבי אליעזר: "אפילו צדיקים וחכמים בחוצה לארץ, ורועי צאן ובקר בארץ (ישראל), אין מעברין את השנה אלא על ידי רועי צאן ובקר" (פרק ח); ראו על כך עוד: יוסף נדבה, קידוש החודש - מאבק על ההגמוניה ביהדות, באתר "דעת"
כמבואר בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד ב': "אמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה נגן בכנור ויכפרו כולם ויאמרו אין לנו חלק באלהי ישראל"
בפירושו למשנה, מסכת מנחות, פרק י"א, משנה ז', בה כתוב; "..הקטירו הבזכין והחלות מתחלקות לכהנים. חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות ערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב. הבבליין (הכוונה לכהנים אלו שמוצאם מבבל) אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה
