בספר חכמת חיים, מאת שלמה זלמן זוננפלד בעמוד תלח, מתוארות הנסיבות: "בשנת תרנ"ח [=1898] ערך הקיסר וילהלם השני ביקור מלכותי בירושלים. יהודי ירושלים קיבלוהו בכבוד גדול, ואף בנו שער מקושט, שבו קיבלו את פני הקיסר רבני ירושלים בראשות רבי שמואל סלנט זצ"ל. כל יהודי ירושלים – אנשים, נשים וטף יצאו לקבל את פני הקיסר בעיקר כדי לזכות לברך 'ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם'. היחיד שנשאר בבית ולא יצא לקבל את פני הקיסר, היה מורנו [=הרב חיים יוסף זוננפלד] ונימוקו: 'מקובלני מאת מורי ורבי מרן הגרי"ל דיסקין זצ"ל שגרמניה זו עמלק ואין מקום לברך בשם ומלכות על מלך שהוא מזרע עמלק, שאנו מצווים למחות את זכרו. זקני ירושלים מוסיפים, שהצדיק רבי צבי מיכל שפירא, נסתפק אם לקבל את פני הקיסר ומן השמים מנעוהו. כי יומיים לפני בוא הקיסר, נתהפך על רגליו קומקום של חמין, שמנעו ממנו את ההליכה". (מובא במאמר הזה של פרופ' ישראל רוזנסון במוסף פורים תשע"א של מקור ראשון).