"ולא יהיו שניהם לא שיכורים, ולא עצלנין, ולא עצבנין; ולא אחד מהן. ולא תהיה ישנה; ולא יאנוס אותה, והיא אינה רוצה--אלא ברצון שניהם, ובשמחתן. יספר מעט וישחק עימה מעט, כדי שתתיישב נפשה"; משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ה', הלכה ד'
"וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המיטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה; ולא תמנע מבעלה, כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו, בכל עת שירצה"; משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה י"ח
"עונה האמורה בתורה--לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו." ... "יש לאישה לעכב על בעלה, שלא ייצא לסחורה אלא למקום קרוב, שלא ימנע מעונתה, ולא ייצא אלא ברשותה; וכן יש לה למונעו לצאת ממלאכה שעונתה קרובה, למלאכה שעונתה רחוקה" ... "אסור לאדם למנוע את אשתו עונתה; ואם מנע כדי לצערה - עבר בלא תעשה של תורה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות, כ"א, י'). ואם חלה או תשש כוחו, ואינו יכול לבעול--ימתין שלושה חודשים, עד שיבריא: שאין לך עונה גדולה מזו. ואחר כך, או ייטול ממנה רשות, או יוציא וייתן כתובה." משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק י"ד, הלכה א', משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ג', הלכה ט'
בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה שנאמר "כי מצא בה ערות דבר" ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו (משנה, מסכת גיטין, פרק ט', משנה י').
ביטוי בולט לתפיסה זו מצוי באמרת חז"ל, "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ז, עמוד א', ועוד), שלפיה גם אם הפטוּר מן המצווה מקיים אותה מרצונו, אין הוא מגיע למעלתו של מי שחייב בה ומקיים אותה.
השאלה האם, למרות הפטור, מותר לנשים לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן אם הן חפצות בכך, או שהפטור הוא למעשה בבחינת איסור, הייתה שנויה במחלוקת עזה כבר בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף צ"ו, עמוד א' ועוד) ולאורך הדורות (רש"י והתוספות על עירובין שם; רמב"ם, משנה תורה, הלכות ציצית ג, ט; שולחן ערוך, אורח חיים תקפט, ו – אלו הן דוגמאות בולטות בתוך ים הדיונים). על שורשי המחלוקת ראו במאמרה של יהודית האופטמן, 'קיום מרצון של מצוות עשה שהזמן גרמן על ידי נשים', דברי הקונגרס העולמי האחד עשר למדעי היהדות, ג/1 (1993), עמודים 161–168. בימינו שאלה זו היא סלע מחלוקת מרכזי בין הזרמים השונים ואף בתוך האורתודוקסיה. ראו סקירתה של חנה קהת, פמיניזם ויהדות – מהתנגשות להתחדשות, תל אביב 2008, עמודים 139-137.
ילקוט שמעוני, תהלים פרק ס"ח, ואמרה דומה בגמרא, תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד ב': "דרש רב עוירא, בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים"
אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטותה וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד, אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות. במה דברים אמורים? בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם למדה אינו כמלמדה תיפלות." משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה י"ג
