בכתבי יד יש כמה מערביות. בדפוסים המוקדמים, נשמרה רק המערבית לליל פסח. ראו לדוגמה מחזור קמחא דאבישונא, בולוניא ש"א, חלק א, עמ' 153. בשלב הבא, למשל במחזור מנטובה שי"ז ובמחזור שד"ל, אף מערבית זו נתבטלה.
מגן אברהם, סי' תרמ"ב, ס"ק א'. חריג לכלל זה הוא יום ב' של פסח, שאף אם חל יום א' בשבת אומרים בו המערבית של יום ב', זאת משום ש"אור יום הנף", הביכור ליום ב' הנזכר לעיל, עוסק בענייני מנחת העומר הקשורים דווקא ביום ב' של פסח (משנה ברורה, סימן תפ"ט, סעיף קטן א'). ויש נוהגים לומר מערבית של יום טוב שני בכל ימים טובים, ראו לדוגמה מנהגי ביהכ"נ דקהל עדת ישראל פה בערלין, עמ' יא.
יונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"ג, עמ' כז בהקדמה. אולם ראו שם שגם לאחר הוספת הביכור, הוא כנראה לא נחשב חלק מהמערבית ממש, ולכן ביכורים הושמטו פעמים רבות או הועברו למערבית אחת לאחרת.
יונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"ג, עמ' מה בהקדמה.
בנוסח אשכנז המזרחי; במחזורי רומניא המודפסים; ובעבר, עד שפסקו מלומר מערביות כלל, גם במחזור רומא (לדוגמה מחזור קמחא דאבישונא, בולוניא ש"א, חלק א, עמ' 154). בנוסח אשכנז המערבי, לא מופיעה חתימת "מלך צור ישראל וגואלו" במחזורים המודפסים, ולא ברוב כתבי היד. לדוגמה, הוא לא נמצא במחזור הנדפס בסביוניטה שי"ז, דף עה ע"ב, ולא במחזורי רעדלהיים (של המנהג המערבי).
מגן אברהם, סי' תרמ"ב, ס"ק א'. חריג לכלל זה הוא יום ב' של פסח, שאף אם חל יום א' בשבת אומרים בו המערבית של יום ב', זאת משום ש"אור יום הנף", הביכור ליום ב' הנזכר לעיל, עוסק בענייני מנחת העומר הקשורים דווקא ביום ב' של פסח (משנה ברורה, סימן תפ"ט, סעיף קטן א'). ויש נוהגים לומר מערבית של יום טוב שני בכל ימים טובים, ראו לדוגמה מנהגי ביהכ"נ דקהל עדת ישראל פה בערלין, עמ' יא.
