אגיפטולוגים רבים, כמו וולפגנג הלק(Wolfgang Helck) ודיטריך ווילדונג(Dietrich Wildung), טענו שהמצרים לא האמינו שהמלכים שלהם אלוהיים. אף על פי כן, אלוהותו של המלך מודגשת ללא הרף בכתבים הרשמיים: תוצרי החצר המלכותית והממסד הדתי. לכן, ללא קשר לשאלה אם מצרים רגילים האמינו בכך, טבעו האלוהי של המלך הוא המפתח לאידאולוגיה של המקדש המצרי.[7]
