יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, סעיף 228: "המצרים קוראים למים „מוֹאִי” ו„אסיס” למי שניצל. וכן צירפו את שניהם לכינוי אחד ונתנוהו לו"; נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק לא
תיקוני זהר פב ב. ובדומה גם מפרש הראי"ה קוק, "פני משה כפני חמה שהיא היסוד האורי המקורי, ופני יהושע כפני לבנה שהיא היסוד ההסתעפותי" (עין איה על שבת יב יא)
"וַיֹּאמֶר לָהֶם...שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ...וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:" (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק כ"ז). הדבר מעיד כי ישראל היו מיומנים במלחמה בחרב, ולא נרתעו ממנה
יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרקים יד, כו-לג
