"מתניתין דרבי עקיבה, דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה: בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם: מים" (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ג'). רבי עקיבא מתייחס לקורבנות שהקריבו בבית המקדש בחול המועד סוכות, תוך שהוא מסתמך על שינויי אותיות שקיימים במילים מסוימות, שבסופו של דבר יוצרים את המילה "מים" – בכל הימים כתוב "ונִסכה", אך ביום השני כתוב במקום "ונסכיהם" (עם תוספת האות מ"ם), וביום השישי כתוב "ונסכיה" (עם תוספת האות יו"ד). בכל הימים כתוב "כמשפט", וביום השביעי כתוב "כמשפטם" (עם תוספת האות מ"ם). וזהו הרמז. דרשה זו מובאת גם בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ג, עמוד ב' בשם רבי יהודה בן בתירא וכן גם בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ב', עמוד ב'.
כדי שיציאת המים והיין תסתיים יחד, נקבו של ספל היין היה רחב יותר, כי היין היה סמיך יותר מהמים, והואיל והיו מתחילים לנסך את המים והיין בבת אחת, היה נקב ספל יין רחב יותר, וכך יציאת המים הסתיימה יחד עם סיום יציאת היין. כל זה מתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ח, עמוד ב'.
אלכסנדר רופא, (ב'ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני', קתדרה, 49 (תשמ"ט), עמודים 14–15), מציין שתרגום השבעים על שמואל א', ז', ו' גורס, שלא כמסורה, וישפכו מים על הארץ לפני ה', אולי כרמז להלכה הצדוקית.