סכוליון: כסליו, כג: "שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד. ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" (מגילת תענית, באתר דעת). אולם, ורד נעם סבורה כי אזכור הנס בסכוליון הוא תוספת מאוחרת שהועתקה מתוך התלמוד הבבלי, ולא נכללה בנוסחו המקורי של הסכוליון.
מגילת אנטיוכוס: "ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת, אשר הייתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו כי הייתה טהור, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד. ואלוהי השמים אשר שיכן שמו שם, נתן בה ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים". מתורגם לעברית, באתר דעת.
