רבים כתבו על כך, ראו למשל: R. H. Pfeiffer, Introduction to the Old Testament, New York 1948, pp. 549-550.; י. ה. היינמן, (לעיל הערה 3), טורים 53–55. היינמן מציין ש"גם חז"ל וגם הפילוסופים היהודים הודו בחופש הרצון", שם, טור 55. אומנם, כאשר האל מציג לאדם אפשרות להחליט על דרכו והתנהגותו, הוא מזהיר אותו "לבחור בטוב" (ספר דברים, פרק ל', פסוק י"ט), כך ש'חופש הבחירה' הוא מצומצם למדי, אבל עדיין יכול האדם 'לעשות הרע' אם ירצה בכך גם במחיר העונש הצפוי, ראו האכילה מפרי עץ הדעת ותוצאותיה כאירוע מכונן ספר בראשית, פרק ג').
כך משתמע מדברי ישעיה על מלך אשור, (ספר ישעיהו, פרק י', פסוקים ה'–כ"ז, ראו במיוחד פסוק ז: "הוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב..." וקטעים נוספים שם.
קיימת גם אפשרות שלישית – ששתי האמונות מצויות במקרא ומבטאות רעיונות סותרים.. אין בכוונתי לדון בנושא במלוא היקפו, אלא להצטמצם בסעיף אחד בלבד מתוך המכלול. נציין רק שיש טקסטים שמהם משתמע שהכול נגזר מראש, כמו ספר בראשית, פרק ט"ו, כאשר אלוהים מודיע לאברהם על שעבוד ישראל במצרים ועל הצלתו, או במל"ב כג, 27-26, כאשר נמסר בשם האל על אובדן תקוות הצלה לממלכת יהודה בגלל חטאי מנשה ועוד. לדעת ש. יפת, ספר דברי הימים הוא יוצא דופן בספרות המקרא והוא גורס שרצון האל הוא הסבר יחיד לאירועים על פני האדמה. ראו:. ש. יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים, ירושלים תשל"ז, עמ' 119.
רק לאחר ששאול לא סירב להועדה, 'הפך' לו אלוהים לב אחר (שמואל א', י', ט').
דוגמאות נוספות לאפשרות הבחירה של בני ישראל הן הטפות הלקח בויקרא כו ובדברים כח, וכן מקרים פרטניים בסיפורת הדויטרונומיסטית הבאים לידי ביטוי בנסיבות חיוביות ובנסיבות שליליות. נסיבות חיוביות: אלוהים מופיע לשלמה בחלום בגבעון אבל שלמה בוחר איזו ברכה יעניק לו אלוהים (מלכים א', ג', ד'–י"ד); אחאב הכיר בחטאו בהריגת נבות ולכן הוקל עונשו (מלכים א', כ"א, כ"ט). יהוא האמין בשליחות בן הנביא ובחר לפעול להגשמתה (מלכים ב', ט', א'–י"ג). נסיבות שליליות: עלי בוחר שלא להעניש את בניו על התנהגותם הקלוקלת ולכן הכהונה נלקחת מצאצאיו (שמואל א', ב', י"ב–ל"ו. ראו במיוחד דברי איש האלוהים בפס' 29). דוד מחליט לספור את ישראל, למרות התנגדות יואב והוא נענש בידי שמים (שמואל ב', כ"ד).
