בספר עמק ברכה מציין שאף שברוב העדות התקבל המנהג לאומרו אף בתפילת מנחה הסמוכה לערבית, ביום כיפור השתמר המנהג הישן שאין אומרים עלינו רק לפני היציאה מבית הכנסת. הבן איש חי בספר "תורה לשמה" התייחס למנהג זה וקבע שהוא מנהג טעות ושבוש שהרי התקבל המנהג על פי האר"י לומר את "עלינו לשבח" לאחר כל תפילה. ראו: יוסף חיים בן רבי אליהו, תורה לשמה, תשובה קמ"ח, באתר היברובוקס
דברי קהלת, מנהג פרנקפורט. ואמנם מנהג זה לא מוזכר במנהגי וורמייזא. בביאור הלכה תכ"ו כותב שהסיבה היא שלא יראה שעובדים לירח. ראו: ביאור הלכה, או"ח תכ"ו, באתר היברובוקס
עטרת זקנים בשם "לחם מן שמים" לחיד"א. וכן בשו"ת תורה לשמה של הבן איש חי יוסף חיים בן רבי אליהו, תורה לשמה, תשובה קמ"ח, באתר היברובוקס. כמו כן כתב הרדב"ז (תשובות מכתב יד אורח חיים ל"ג) ורבי משה בן מכיר בסדר היום. שניהם מתייחסים לנושא יחוד ה' בעלינו לשבח הנצרך אף במנחה
הרב חיים בנבנישתי מציין בספרו "כנסת הגדולה" מספר מקורות על פיהם אין אומרים עלינו במנחה ולבסוף מציין "ומנהגינו לאומרו בלחש", חיים בנבנישתי, כנסת הגדולה, או"ח, טור סימן רלד, ליוורנו, ת"ח 1648, באתר היברובוקס
למרות המקורות מגרמניה לאמירתה אחרי קידוש לבנה וברית, בפועל לא נוהגים כן בקהילות אשכנז המערבי, עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 29 לגבי קידוש לבנה, וכן לא נוהגים לומר עלינו בקהל עדת ישורון בניו יורק אחרי ברית.
כך למשל הצירוף "וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ" מתוך ספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוק כ', והצירוף "כִּי לִי (בעלינו לשבח: לך) תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" מתוך ספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוק כ"ג.
הוא לא מופיע בהלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, ולא בתכלאל תורת אבות, ימות השנה, בני ברק תשנ"ו. יכול להיות שלא אומרים עלינו במנחה משום שאין בה קבלת עול מלכות שמים, אך (לפחות לגבי מנהג איטליה) במחזור ויניציאה רמ"ו, מופיע הוראה במנחה של ערב יום כפור לומר עלינו במנחה, ואם כן, סביר להניח שבמקור עשו כמו מנהג האשכנזים (כדלקמן) שלא אמרו עלינו כשהסמיכו מנחה וערבית, ובסוף נשתרבב המנהג שלא לומר אפילו כשלא מתפללים מנחה וערבית ביחד.