על הצעת רוטנברג לקרנסקי לשפוט את לנין וטרוצקי, סיפר וינסטון צ'רצ'יל בנאומו בפרלמנט ב-1922. לדברי שאלתיאל (א, עמ' 141), היו אלו "חדשות... אשר המקור והסימוכין להן אינם ברורים עד עצם היום הזה". עם זאת, התברר כי בעת שהותו בדרום רוסיה ב-1919, העביר רוטנברג לשירותי המודיעין של בריטניה תזכיר חסוי ומפורט על המצב ברוסיה. רקס ליפר, איש המודיעין הבריטי שהיה עמו בקשר, אישר שקיבל את התזכיר, סיפר שהעביר אותו לארצ'יבלד סינקליר (אנ'), אחד מעוזריו הקרובים של צ'רצ'יל, וטען כי הוא בטוח שהתזכיר עבר לעיונו של צ'רצ'יל עצמו. לדברי שאלתיאל (א, עמ' 323–324, הערה 93), מתברר לפיכך, כי לצ'רצ'יל היו "סימוכין לדבריו". ב-23 במאי 1940 נפגש רוטנברג בלונדון עם "רב-המרגלים" רובין ברוס לוקהארט (אנ') והציע לו לחסל את המופתי אמין אל-חוסייני. בדו"ח שמסר למשרד החוץ, ציין לוקהארט כי רוטנברג הזכיר את "הרקורד" שלו, אך לוקהארט פירש את הרמז כהתייחסות לרצח האב גפון. לדברי שאלתיאל (ב, עמ' 578–579), זוהי "אחת העדויות הישירות היחידות על חלקו של רוטנברג בפרשה" והיא מהווה אישור לדבריו של צ'רצ'יל.
