ר' הקדמת המשנה לרמב"ם (לערך מהמאה ה-11 לספירה הנוצרית), בו כותב: "והנני נותן לך בו משל מבואר: כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והניגון, ומהיר בחכמת הטבע, ונבוב ומשכיל, והוא נעור וריק (כלומר: אבל הוא אינו יודע) מחכמת התשבורת (=טריגונומטריה) וחכמת הכוכבים (=אסטרונומיה), ונאמר לו: מה אתה אומר באיש – שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאילו היא עגולה קטנה, ויאמר שהוא גוף כדור? וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה ושישים ושישה פעם ושלושה שמיני פעם? וכדור הארץ שבמידתה עשינו המידות האלה, הוא כדור שיש בהיקפו ארבעה ועשרים אלף מיל? – ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במידות גודל כדור השמש. אין ספק שהאיש ההוא, זך הרעיון, אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו, לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה, וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג! והטענה השכלית תבאר לו בתחילת המחשבה, שהטענה הזאת בטלה... אבל כשירגיל נפשו בלימוד ספרי המידות וחכמות... רוצה לומר: ספר תכונת הגלגלים הידוע, ספר אלמגסט"י, אז יתברר אצלו זאת הטענה, ותשוב לו הטענה אמת שאין בה ספק... (הקדמת המשנה לרמב"ם (בתרגום אלחריזי))
