המונח קרובה נטבע כנראה בשל ראיית שליח הציבור כמי שקרב לפני ה' ומקריב את קרבן הציבור – התפילה: ”זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב, עשה קרבנינו.” (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה ד')
בכתב היד מופיעות רק המילים "לא ידעו ולא יבינו" שיכולות להתייחס גם לפסוק ”לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כׇּל־מוֹסְדֵי אָרֶץ:” (תהלים, פ"ב, ה') הבחירה להציג למעלה את הפסוק מישעיהו דווקא היא משום שהוא נדרש בבראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה ד' על הפסוק שלו מוקדש המגן.
בקרובות מורחבות אחרות שמתקיים בהם כלל זה (אך לא במשלש שבקדושתא), הקטע המדומה אף מכיל בסופו לשון מעין הברכת שלה הוא מיועד, כאילו באה אחריו חתימת הברכה, אף על פי שאחריו באים פיוטי הרחבה ורק אחריהם החתימה. דוגמה בולטת לכך ניתן לראות בקרובה הקלירית לפורים ויאהב אומן, לפני קטעי ההרחבה בברכת מכניע זדים.
לעיתים רחוקות נוסף פיוט רביעי, המוביל לאמירת הפסוק ”ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ” (ספר תהלים, פרק ח', פסוק י'), שנהוג בקדושה במועדים מסוימים לפי חלק מהמנהגים.
