שני שקלים בתקופת המקרא נאמדים בכ־30 גרם כסף. לשם השוואה, זהו ערך של דונם קרקע חקלאית ממוצעת בזמן המקרא (ויקרא כז, טז). רבי יצחק אברבנאל (ויקרא ה', ט"ו) מציין שמחיר זה נובע מכך ש"היו האילים יקרים מאד במדבר". כיום, עם ירידת ערך הכסף, מדובר בכמה עשרות שקלים חדשים בלבד. יש הסבורים שאם הוא יקר משני שקלים – אין להביאו (שו"ת בית שערים חלק אורח חיים סימן ב'). אולם בדברי הראשונים מפורש שסך שני שקלים הוא מינימלי, וניתן להביא קורבן יקר יותר (פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת כריתות, פרק ו', משנה ו'; רבנו בחיי על ויקרא, ה', ו'; ספר החינוך, מצוות קכ"ז וקכ"ט).
לא יוצאו להורג, ככל איש ואשה המנאפים (ויקרא, כ', י'), כי השפחה לא יצאה לחופשי, ולכן לנישואיה אין תוקף מלא.
לשאר הקורבנות, החטאת והעולה, התורה מציעה תחליף עבור מצורע עני, מה שאין כן לאשם (ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוקים כ"א–כ"ב).
