ליתר פירוט: 1. שתיהן כשרות – שהסכך שלה דליל למדי ו"חמתה מרובה מצילתה", וסככהּ של העליונה תקין וכשר ואינו גבוה מ-20 אמה. הסכך התחתון כאילו אינו, ולכן המבנה הזה כשר לשמש כסוכה.
2. שתיהן פסולות – כגון שלכל אחת סכך תקין (הלכתית), והעליונה גבוהה למעלה מ-20 אמה מן הסכך התחתון (ופסולה מחמת גובהה הרב). הסכך העליון פסול ומצטרף עם הסכך הכשר של התחתון, והתחתונה פסולה אף היא.
3. התחתונה כשרה והעליונה פסולה – סכך התחתונה תקין, ושל העליונה דליל מדי (והגובה תקין).
4. העליונה כשרה והתחתונה פסולה – הסכך של שתיהן תקין (זהו המקרה הקלאסי שעליו דיברה המשנה).
התלמוד שואל: מהו, אם-כן, החידוש שבדברי רבי ירמיה? לכאורה אין כאן אלא "משחק" בארבע בעיות הלכתיות ותו לא! ומשיב, שלגבי המקרה שלגביו נפסק שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה – ביקש רבי ירמיה לחדש שחז"ל אינם פוסלים את הסוכה (התחתונה) מחשש למקרה שבו הסוכה העליונה גבוהה מ-20 אמה, שאז הסכך שלה – למרות היותו דליל – נחשב כסכך פסול ופוסל את התחתונה. לטעוּת בין מקרה שהסכך הפסול גבוה לא חששו חכמים, וזאת לימד רבי ירמיה (ראו רש"י בדף י', עמוד א').
תהליך טהרתו של המצורע, לאחר שנרפא מן הנגע, מתחיל בהבאת "שתי ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז ושני תולעת ואזוב" (ויקרא, י"ד, ד'). את אחת הציפורים שוחטים על כלי חרס שבו מים חיים. לאחר מכן, טובל הכהן את הציפור החיה, ועימה שאר אביזרי הטהרה, בדם הציפור השחוטה המעורב במים.
