משנה, מסכת ערובין, פרק ו', משניות ט'–י'. כלל זה שנוי במחלוקת במשנה, שכן לפי רבי עקיבא (במשנה שם) גם רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה, ולפיכך גם אם עירבו דיירי שתי החצרות, כל אחת בפני עצמה, הרי דיירי החצר הפנימית אוסרים את טלטול החפצים על דיירי החצר החיצונית. הגמרא (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ע"ה, עמוד א') מביאה דעה נוספת, לפיה גם רגל האסורה במקומה אינה אוסרת שלא במקומה, ואין דיירי החצר הפנימית אוסרים את הטלטול על בני החצר החיצונית, אפילו אם בני החצר הפנימית לא עירבו. להלכה נפסק שרק רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה
