כי היה לו לדרוש ברבים שאפילו ספק נפשות דוחה את השבת - תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ח', הלכה ה', וכן נפסק בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ח, סעיף ב'. ישנה גרסה אחרת במאמר חז"ל זה, לפיה עיקר חומרת האחריות היא על הרב שלא חינך להיתר זה, כלומר, שרק גנאי הוא לשואל, ואילו הרב הרי הוא כשופך דמים (ערוך השולחן שם).
בנוסף, לפי גרסת חלק מהראשונים אין להפקיד מלאכה זו בידי נשים (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק א', הלכה ג'), שמא יקל בעיניהם איסורי שבת. לפי פירוש אחר, שמא יתעצלו או יפשעו במלאכה, אלא אם כן גבר עוסק במלאכה שאז ניתן לתת לאשה לסייע לו, כי הוא מזרז אותה להזדרז ולא להתעצל. (ראו רמב"ן תורת האדם שער הסכנה)
משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ב', הלכה ג' כך גם בט"ז סימן שיח ס"ק ה'. וראו בפירוש המשניות מסכת שבת סוף פרק י"ח, שכתב טעם נוסף: שלא יבואו הנשים ועמי הארץ להקל בחילול שבת (בכך שמתירים להם לחלל שבת פעם זו)
