פיוט זה נתקבל במנהג אשכנז המזרחי לשבת שנייה של חנוכה וכן לשבת בהעלותך. ראו סדר עבודת ישראל, עמ' 640.
יש לציין שהייתה גם תופעה הפוכה: רבנו תם חיבר אופן לשבת חנוכה המתחיל "יום הודו וכבודו", אולם בוורמייזא נהגו בשלב כלשהו לאומרו בשבת שנייה של חנוכה דווקא כמאורה, כדי להשוות שבת זו לשבת הראשונה, שיש בה המאורה "שני זיתים". דוגמה לבעיה שהדבר יצר ניתן לראות במערבות יוצרות וזולתות וסליחות עם הפסוקי' ומנהגים דק״ק ווירמיישא, בדף יב. בכותרת הפיוט נאמר שהוא מאורה, אך בסופו כתוב שיש להמשיך "והחיות ישוררו" (כמו אופן), ובמנהגים בסוף הספר בדף מה: כתוב "לשבת שני דחנוכה אומרים אופן יום הודו נדפס בזה הספר, ובמנהגים של קהל כתוב שאומרים יום הודו למאורה".
