שלמה פוקס מפרש זאת כך: סיום הסיפור במותו של הנשיא רבן גמליאל מעביר את נקודת הכובד מן המחלוקת שבבית-המדרש, שאותה הדגיש הסיפור התנאי, לסוגיית 'אונאת דברים ומחירה'. דמותה של אימא שלום מבליטה את מקומה של האשה לאורך כל הסוגיה. הדברים המקובלים עליה 'מבית אבי אבא' הם סגירת מעגל, שהלא המימרה שאותה היא מצטטת כבר הופיעה בסוגיה, מפיו של האמורא רב חסדא. מאחר שאימא שלום היא אחותו של רבן גמליאל, הרי ש'אבי אבא' שלה הוא גם 'אבי אבא' שלו. בביתו שלו לימדו על איסור אונאה. היה עליו להזהר באונאתו של רבי אליעזר. משלא עשה כן, שילם בחייו האונאה והתנור – עיון בסוגיית אונאת דברים, באתר "סנונית"
wikisource.org
he.wikisource.org
מקור הביטוי הוא בספר דברים, פרק ל', פסוק י"ב. במקור המקראי משמעות הפסוק היא שהתורה נגישה לכל אדם - להבינה ולקיימה. המדרש על הפסוק, על-פי דברי ר' יהושע ובבאורו של ר' ירמיה, מעניק לו משמעות חדשה: התורה שנמסרה במעמד הר סיני מה' לבני ישראל כבר איננה בשמים, אלא בידי האדם, ולכן הסמכות לפסוק הלכה נתונה לאדם.
אפשר לראות את הכרעת המחלוקת כבית הלל מהברייתא הבאה: ”תניא, לעולם הלכה כבית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי ב"ש ומקולי ב"ה - רשע. מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה - עליו הכתוב אומר (קהלת ב, יד): "הכסיל בחשך הולך", אלא אי כב"ש: כקוליהון וכחומריהון, אי כב"ה: כקוליהון וכחומריהון” (מסכת עירובין, דף ו' עמוד ב').
